הסטוריה

הַחוֹתְרים הוא קיבוץ של התנועה הקבוצית המאוחדת השוכן בחלקו הצפוני של מישור חוף הכרמל, סמוך לטירת כרמל ומשתייך מוניציפלית למועצה האזורית חוף הכרמל.

ראשיתו של הקיבוץ בשנת 1942, בפלוגת עבודה שקבעה משכנה בקריית חיים. בשנת 1948 התיישבו חברי הקבוצה בבתי המושבה הגרמנית הנטושה נויהרדטהוף, כ-5 ק"מ צפונית ליישוב הקבע, אליו עברו ב- 20.1.1952.

הגרעין הראשון הורכב מחברים יוצאי גרמניה וצ'כוסלובקיה אליהם הצטרפו "צברים" מקריית חיים ובהמשך עולים נוספים מדרום אמריקה- תנועת דרור.

שמו של הקיבוץ נובע מן השאיפה לעסוק בדיג ימי, וזה אכן היה אחד ממקורות הפרנסה שלו בשנותיו הראשונות. מקור פרנסה אחר היה כריית זיפזיף, תחום בו עסק הקיבוץ, כנטען, עוד לפני קום מדינת ישראל, ובמשך שנים רבות, עד קרוב לשנת 2000, נמנה עם קבוצה מצומצמת של ישויות שזכו לזכויות מיוחדות.

בראשית שנות ה-2000 קרס קיבוץ החותרים כלכלית ובמרץ 2002 אושר לו הסדר נושים על פיו תואגד ענף החקלאות של הקיבוץ כתאגיד עצמאי בשותפות בשם "החותרים חקלאות".

כיום, אחרי שהקיבוץ עבר תמורות רבות במבנהו הארגוני והכלכלי, עדיין קיימים בו ענפי חקלאות (לול, בננות וגידולי שדה שונים) אף שרוב החברים והתושבים מתפרנסים ממגוון מקצועות שונים, בתחום היישוב ומחוצה לו.

התה של החותרים